העלייה של סבתא סופיה

כתב: עילי שאלומוב

סופיה טרנובסקי, בת ה-71 משדרות, מספרת את סיפור העלייה שלה, ההסתגלות והחיים בארץ.

סבתא שלי, סופיה טרנובסקי, נולדה בברית המועצות בעיר צ'רנוביץ' בשנת 1948. היא נשואה כבר 48 שנים לאהרון ויש להם שלושה ילדים ושישה נכדים. כיום היא פנסיונרית. סופיה עלתה לארץ בגלל אי הביטחון שהרגישה בברית המועצות וחשבה שבארץ היא תרגיש בטוחה יותר. לפני העלייה לישראל, סופיה הרגישה מאוד לא נעים וחששה מהעתיד, מכיוון שהיא נאלצה לעזוב את המקום שבו היא נולדה.

היא עלתה לארץ ב-28 לינואר 1973, בטיסה מיוחדת שנועדה לכך. כאשר סופיה ובעלה אהרון ירדו מהמטוס הם הובלו ישר לעיר שדרות. כאשר הגיעו לשדרות אף אחד לא קיבל את פניהם, כפי שסופיה נזכרת: ''האנשים באותו הזמן היו קרים ללא כל רגש. כשהיינו צריכים עזרה לא היה אכפת להם ולא היה למי לפנות''. ההסתגלות לארץ עבור סופיה ובעלה הייתה קשה מאוד וכמעט בלתי אפשרית. שאלתי את סופיה אם התנאים בברית המועצות היו יותר טובים מהתנאים בארץ באותו הזמן והיא ענתה: "באותו הזמן אז התנאים בישראל היו יותר טובים''.

בישראל התחילה סופיה לעבוד במכבסה בשער הנגב. היא עבדה שם מספר שנים ולאחר מכן עברה לעבודות נוספות באזור. כאשר שאלתי את סופיה על המצב בארץ ובדרום אמרה לי כך: ''המצב בארץ סביר אבל בדרום גרוע ומכך אני מאוד מאוכזבת''. בתשובה לשאלה האם את שלמה עם כל ההחלטות שעשית בחייך? היא ענתה: ''לא! אם הייתי יכולה, הייתי משנה הרבה דברים''. שאלתי את סופיה מה היית משנה? וסופיה מסבירה: "אם הייתי יכולה לשנות משהו, זה בוודאי היה עניינים כספיים וכדומה...". לסיכום, שאלתי את סופיה אם יש לה טיפ לתת לדור הצעיר והיא ייעצה: ''תמיד תאמינו בעצמכם, כי אם אתם לא יכולים להאמין בעצמכם, אז מי יאמין?''.