הפציעה של אבא

כתבה: זוהר סויסה

זוהר סויסה מתארת את רגעי הפחד שעברה כאשר שמעה שאבא שלה נפצע ברגלו מרסיס של קאסם. רגעי החרדה התחלפו ברגיעה רק כאשר חזר אבא הביתה.

ה-12.11.2018 הוא יום שמשפחתי ואני לא נשכח לעולם. בשעות הערב הלכתי עם אמא שלי, ציפי, ואחותי לשופינג בעיר. המזג אוויר היה נעים בחוץ והיה לנו כיף מאוד. לפתע נשמעו כמה אזעקות רצופות של צבע אדום. מסביב הייתה פאניקה. אנשים לא ידעו לאן ללכת ואיפה להסתתר. בגלל שהייתי בתוך החנות ואמא שלי הייתה מספיק ערנית אז נכנסנו במהירות למרחב המוגן, כמו שלצערנו הורגלנו לעשות.

באותו הזמן, אבא שלי היה באזור התעשייה של שדרות כדי לעשות קניות לבית. מכיוון שדאגתי לו, רציתי להתקשר אליו כדי לשאול לשלומו. אמא שלי, שבאותם רגעים הייתה בהיסטריה, ביקשה שאוותר ואירגע מכיוון שסמכה על אבא שהוא בסדר ודאג לעצמו למחסה. מסתבר, שאחת האזעקות תפסה אותו לא מוכן.

לאחר כמה דקות אימי קיבלה שיחת טלפון. על הקו היה חבר טוב של אבא שאמר: "ציפי, אל תילחצי ממה שאני עומד לספר לך אבל... יגאל נפצע מרסיסים ברגל ימין". באותו הרגע היינו בשוק. אני ואחותי התחלנו לבכות. הידיעה עברה במהירות מאוזן לאוזן וכשהגענו הביתה, הטלפון לא הפסיק לצלצל מאנשים שונים שקרובים למשפחה.

השעות עברו, ולא ראיתי את אבא שלי. נלחצתי וקיוויתי שהכול בסדר ושהוא לא סובל. אבא סיפר שבאותו הזמן הוא פונה ישר למחלקת מיון שם טיפלו בפצעיו. אני זוכרת שעד הלילה לא הייתי רגועה ולא הצלחתי להירדם. התרגלתי למצב הביטחוני אבל אף פעם לא חשבתי שמשהו יקרה למשפחה שלי בגללו.

ואז בשעת לילה מאוחרת, כל המשפחה ישבה בגינה וראיתי את אבא שלי מתקרב מרחוק. כשהסתכלנו אחד על השני אני זוכרת שהפכתי ברגע אחד למאושרת. קפצתי עליו, חיבקתי אותו ופשוט נרגעתי.