הרגע שגיליתי רסיסי קאסם שנפל והעיריה שלא הסכימה לקחת אותו

כתב: עומר בן יאיר

בסוף מרץ 2019, בתחילת ההסלמה האחרונה יצא עומר בן ה-11 מהבית לאחר עוד התקפת קאסם. להפתעתו גילה שני רסיסים של קסאמים: האחד גדול, והשני קטן ממנו. לתדהמתו גילה כי לעירייה "אין יותר מקום לרסיסי קאסמים".

זה היה בלילה בחודש מרץ 2019, אחרי עוד מתקפת קאסמים ובחוץ שורר קור. הייתי חייב לצאת מהבית לשחק כדורגל כדי לשחרר את הרגליים מישיבה ממושכת. יצאתי ומייד ראיתי מחוץ לבית את שני רסיסי הקאסם. מתוך סקרנות ורצון להכיר את האיום מקרוב, לא הצלחתי לעצור את עצמי והייתי חייב לגעת. רסיס הקאסם היה רותח ובגלל זה גם היה עקום בצורתו – אני לא יודע איך החזקתי את הדבר הרותח הזה, בעוד שכל מה שעבר לי בראש זה פחד שאולי זה בכלל יתפוצץ.

אחרי כמה דקות רציתי להראות להורים שלי ובלי לחשוב יותר מדי הכנסתי את הרסיסים הביתה. ההורים שלי כמוני פחדו ונבהלו מאוד: "רסיסים כאלה לא יצא לנו לראות. אם רסיסים כאלה היו פוגעים בנו, זה היה עלול להיות אסון".

אנחנו, שחיים בשדרות, כבר רגילים לקאסמים: אנחנו רגילים שמרצפת אחת מהרצפה שלנו נשרפת, או שחלק מהגינה נהרס או שהרחוב הלך בגלל קאסם. עם זאת, כל זה לא הכין אותנו לראות את רסיסי הקאסם שמצאתי ליד הבית. בגלל שהרסיס היה נראה אחרת, עקום טיפה מהחום והאש, מיוחד ושונה משאר שאריות הקאסמים שראינו בעבר. ההורים שלי רצו להעביר אותו לעירייה או לכל הפחות שיפנו אותו מהבית שלנו. העירייה לא שיתפה פעולה. אנשי העירייה אמרו לנו כי אין להם יותר מקום לשמור את כל רסיסי הקאסמים. לכן החלטנו להביא אותם לפיקוד העורף, אשר לקחו אותם מאיתנו.

במזל הסיפור הזה נגמר בטון חיובי, אבל למדתי כי אסור היה לי לגעת ברסיס קאסם. קודם כל בגלל שהוא יכול עדיין להתפוצץ וגם בגלל שהוא יכול להיות כל כך רותח, שעד עכשיו הייתה יכולה להישאר לי צלקת קטנה על היד.