אדון שפילפויגל

כתבה: מתן רואימי

סבא ברנרדו הוא איש חברותי ומאוד אהוב, חי בישראל אך ארגנטינאי בנשמה, אוהב את המדינה ואת קיבוץ מפלסים ואפילו היה מוכן לשרת את המדינה בגיל מאוחר.

נקודות בזמן:

לסבא שלי קוראים ברנרדו. הוא נולד בארגנטינה ב ב-7 ביוני 1946. הוריו אברהם מלך ופאולינה הגיעו לארגנטינה בשנת 1936 בגלל האנטישמיות והרעב שהיו בפולין. הם הגיעו לארגנטינה כי בימים ההם היה קל לקבל אישור להגר אליה.

ברנרדו גדל, התחנך ועבד בארגנטינה. בשנת 1982, בגיל 36 הוא עלה לארץ עם אשתו, מירטה, סבתא שלי ושלושת בנותיו: פאולה, דניאלה (שהיא אמא שלי) ומרינה. בישראל נולד בנם הרביעי, אילן. לברנרדו 9 נכדים ואני אחד מהם. המשפחה הגיעה לארץ כששם משפחתם שפילפויגל ולאחר כמה חודשים הם עברתו את השם משפחה לזמיר בעקבות אחיו.

עם הגעתם לארץ ברנרדו ומשפחתו עברו למרכז הקליטה בגבעת ברנר שם שהו כחצי שנה עד הגעתם לקיבוץ מפלסים. באותה תקופה במפלסים מרבית האוכלוסייה הייתה מורכבת מיוצאי ארגנטינה, מה שהקל עליהם בהסתגלות למקום החדש והקטן, כפי שמספר ברנדרו: "אני זוכר שמכרו ברחובות של בואנוס איירס בוטנים קלויים, היינו שמים את הבוטנים בתוך קונוס מנייר עיתון, בנוסף, היו מוכרים תפוחים מסוכרים ופופקורן עליהם. כל פעם שאני רואה דבר כזה בארץ זה מזכיר לי את ארגנטינה, זה משהו שאני לא אשכח מהילדות שלי". ברנרדו עשה מילואים בבסיס צאלים למרות גילו המבוגר, "באותו זמן היה חוק שאומר שהעולים צריכים לעשות מילואים לא משנה הגיל, היה צריך לעשות טירונות שנה ואז לצאת למילואים".

עד ליציאתו לפנסיה ברנרדו עבד במעבדת בקרת האיכות שהייתה במפעל במפלסים (שנסגרה לאחרונה). במקביל לעבודה המשיך לעשות את מה שהוא אוהב, להתעסק באלקטרוניקה ובתיקון טלוויזיות.

דוכן הבוטנים בבואנוס איירס

בקיבוץ:

בקיבוץ היה נהוג לעשות תורנויות וגיוסים בתחומים שונים, כמו למשל: איסוף אבטיחים, משלוחי עופות, שמירה, חליבה, חדר אוכל, קטיפת תפוזים ותחזוקת המועדון. סבא לקח חלק בעיקר באיסוף אבטיחים, משלוחי עופות ותורנות בחדר אוכל. על איסוף האבטיחים הוא אמר "היינו קמים בארבע בבוקר. הלכנו בדרך כלל בקבוצה של 20 אנשים לצד המשאיות. שני אנשים היו על דופן המשאית וחיכו שנזרוק להם אבטיחים. הם היו מסדרים את האבטיחים במשאית באופן מסודר. אני לא אשקר, ואספר שלפעמים נפלו כמה אבטיחים בדרך למשאית". בנוסף, ברנרדו עבד גם במפעל לייצור אסימונים, שהיו מטבע מיוחד לצורך תשלום על שיחות בטלפונים ציבוריים בארץ, כפי שברנרדו מספר: "לאורך השנים ייצרנו כ-23 מיליון אסימונים." היום הוא מתעסק ועוזר כשצריך עם טיפול בתשתית הטלוויזיה בכבלים (הוט) בקיבוץ.

אסימון: אמצעי תשלום עבור שימוש בטלפון ציבורי

חיי חברה:

סבא איש חברותי ומאוד אהוב. בכל יום בשעה חמש בצהריים הוא לא בבית אלא תמיד עם חברים מהקיבוץ ועוזר להם כשצריך. אצל החברים הוא תמיד מוזמן לשתות קפה.