איך שורדים בשבי הגרמני?

כתב: יונתן קוץ

סיפורו של דוד משה שנולד בבלארוס אשר גויס לצבא האדום, נלחם בפולש נאצי, נלקח בשבי ושרד.

משה קלקו נולד בעיר לידא בבלארוס בשנת 1912, לאב ששמו מרדכי ולאם בשם נחמה. היו לו שלוש אחיות ואח אחד, אחת מאחיותיו שמה אסתר היא סבתא רבתא שלי. משה נותר בבלארוס לבדו כאשר אחיותיו ואביו עלו לארץ לפני המלחמה. בשנת 1941 כשנתיים לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה הכריזה גרמניה הנאצית, מלחמה על ברית המועצות ופלשה לשטחה של בלארוס.

הצבא האדום (הצבא הרוסי) הכריז על גיוס כללי במסגרתו גויס גם דוד משה. בזמן המלחמה לחמו משה וחבריו ביערות בתנאים קשים מאוד, לילה אחד במהלך הקרבות, נרדמו הוא וחבריו החיילים ביער ודוד משה חלם חלום שהציל את חייו. בחלום נגלתה סבתא שלו שאמרה לו שעליו לקום ולברוח מייד. הוא החליט להקשיב לחלום והתרחק מהמקום בו ישן, אך תוך זמן קצר החלה מתקפה של הצבא הגרמי על חבריו בפלוגה, רבים מהם נהרגו ואחרים נלקחו בשבי בניהם גם דוד משה. זמן קצר לפני שנלקח בשבי, הספיק דוד משה להשליך את התעודות שלו ובמקומן לקח תעודות של חייל רוסי ששם משפחתו פוליאקוב כדי להסתיר את העובדה שהוא יהודי.

תנאי מזג האוויר בייחוד בחודשי החורף הקרים והמושלגים בשבי היו קשים מאוד, היה מחסור במזון, במים לשתיה ולרחצה, לא היה ניתן לקבל טיפול רפואי והחיילים הגרמניים התייחסו לשבויים בצורה קשה מאוד. יחד עם הקושי דוד משה נאלץ להסתיר את זהותו האמתית היהודית וחי בפחד משום שידע שאם יתגלה שהוא יהודי יהרגו אותו.

לאחר המלחמה דוד משה השתחרר מהשבי, ובשנות ה- 90 עלה לארץ ישראל וחי בראש העין עד שנפטר בשנת 1996.

דוד משה

סבתא אסתר (סבתא רבתא שלי עם אחיה דוד משה)