החיים בלי ההורים בבית הילדים

כתבה: עדן גולדיאן

לכבוד יום הולדתו ה-70 של סבי, אורי רוזנהק, החלטתי לחזור איתו לעבר ולהבין איך נראתה היַלְדוּת בקיבוץ לפני שבעה עשורים

סבא שלי, אורי רוזנהק, גר בבית הילדים בקיבוץ ברור חיל ולא עם הוריו. הוא מספר שהוא אהב את בית הילדים כי היו לו שם הרבה חברים וחברות מאוד טובים.לאורי לא הפריע לגדול בבית ילדים בלי ההורים שלו, בגלל שהוא לא הכיר משהו אחר. הוא היה שמח והסתפק במה שיש לו. אורי מספר לי שבבית הילדים, הילדים היו מתחלקים כמעט בהכל, גם בבגדים והדברים היחידים שהיו רק שלו זה כמה גולות, איזו מכונית צעצוע קטנה ועוד כמה משחקים. בנוסף, לכל ילד היו גם דברים משלו בבית של ההורים.

בכל בית ילדים בברור חיל היו בסביבות 12 ילדים, כאשר בכל חדר גרו ביחד 4 ילדים. החדרים היו קבועים, ואורי ישן עם אותם החברים מהכיתה שלו. הוא לא חש געגוע או עצב בגלל שהוא לא גר עם הוריו, כי הוא היה רגיל לצורות חיים הזו. אורי והחברים שלו היו פוגשים את ההורים כל יום בשעה ארבע אחר הצהרים. הם היו הולכים לבית ההורים, אוכלים יחד ארוחת ערב ואחר כך בתשע בערב הם היו חוזרים לישון בבית הילדים.

כאשר לילד בבית הילדים הייתה בעיה בלילה או שהוא היה צריך משהו, הוא היה פונה לשומרת-מטפלת שהייתה מסתובבת תמיד בין חדרי הילדים בקיבוץ. לילה אחד, אחותו הקטנה נאוה הרגישה שהיא מאוד מתגעגעת להורים, והיא ברחה לבית שלהם. כשהיא הגיעה לשם, ההורים אמרו לה כי לפי הכללים של הקיבוץ הם צריכים להחזיר אותה למיטה שלה. הם לקחו אותה חזרה לבית הילדים ונשארו איתה עד שנרדמה.

בתמונה: אורי רוזנהק בגיל 6 (מחזיק את הגדי) ואחותו הקטנה, נאוה, בגיל 3 (הראשונה מימין)

בחופשים הילדים יכלו להזמין קרוב משפחה או חבר שגר רחוק לבוא לבית הילדים, או ללכת לבקר אותו בבית שלו. אורי מספר שהיה מזמין מדי פעם ילדים מחוץ לקיבוץ לבוא לבקר אותו בבית הילדים. ביום לימודים רגיל הילדים ואורי ביניהם היו מתעוררים בשעה 6 בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר ביחד, מארגנים את התיק ועולים על משאית שהייתה לוקחת אותם לבית הספר האזורי. את הציוד ללימודים הם קיבלו מהקיבוץ ופעם בשנתיים קיבלו גם תיק חדש.

אורי נזכר שבמשך תקופה ארוכה כשהיה בן 5, הוא היה מתעורר בבוקר ומוצא חתול ג'ינג'י גדול שוכב עליו. הוא מעולם לא ידע מאיפה החתול הזה הגיע. פעם אחת אימא שלו ביקשה ממנו להביא לה חלב מחדר האוכל ואורי סירב. כשהיא שאלה אותו למה לחתול הוא תמיד מביא חלב ולה לא, הוא ענה: ''כי את החתול אני אוהב''.

בתמונה: אורי ואסתר רוזנהק כיום