העבודה ה*נוצצת* של אמא שלי - אורית רייס

כתבה: אבישג רייס

יצא לכם לחשוב איך זה להיות מורה? ללמד ילדים כל יום משהו חדש, להכיר את הילדים טוב יותר ולנסות להבין אותם כשאף אחד לא באמת מצליח, זה חלק מן המקצוע. אבל, בעבודה לא תמיד הכל ורוד, פשוט וטוב, ולפעמים יש ימים קשים.

בילדותה תמיד אמרו לאורית וייס, אמא שלי, שהיא מורה בלי כיתה. היא הצליחה להשתלט על כולם ואין אחד שלא החמיא לה. המחמאות הרבות דחפו את אורית להיות מורה ועזרו לה להיות מי שהיא היום.

תחילה, אורית שימשה מורה במועצה האזורית אשכול, שם לימדה את כל שכבות הגיל הגבוהות. אך, עם הזמן והתרחבות המשפחה שלה, היא עברה בית ספר. בן זוגה, תמיר וייס, אבא שלי, לא יכול היה לאסוף אותי ואת אחיותיי מהגנים בגלל עבודתו המרוחקת ואורית נאלצה לעבור לבית ספר אחר, שהיה קרוב יותר לביתנו.

בית הספר אליו עברה אורית הוא בית ספר "שער הנגב". בהתחלה, סיפרה אורית, כי חוותה שם קושי רב בגלל שלא הכירה אף אחד, אבל מה שהחזיק אותה תחושת השליחות כמורה, מקצוע שאליו היא מחוברת ואוהבת מילדותה.

גם בבית הספר הזה אורית לימדה את שכבות הגיל הגבוהות, היא הכירה את הילדים והם אותה, ודאגה להעביר להם את החומר בצורה חווייתית, מהנה ולהעניק להם חום כמה שאפשר.

אורית מלמדת בבית הספר "שער הנגב" כבר ארבע שנים. היא מתנסה, חושבת, עושה ובסוף תמיד מצליחה. היא דואגת להעביר לכל תלמידיה כי אסור להם לוותר וכי תמיד יש לנסות ולשאוף קדימה כשם שהיא חלמה בילדותה להיות מורה ומימשה את זה לבסוף. כפי שאורית אומרת, זהו מקצוע שלוקחים אותו גם הביתה. לאורית חשוב להיות בשביל כל אחד, להקשיב, לתגבר ילדים חלשים ולאתגר ילדים מוצלחים. לא כל יום הוא חלומי, ולפעמים היא חוזרת הביתה מותשת, אבל בסוף היום היא יודעת שבחרה במקצוע מאתגר ומספק.