חוויות מהקורונה

כתבה: שקד יפרח

שקד יפרח יצאה לשוחח עם בת דודתה שירה אלבז, לשיחה על החיים בצל מגפת הקורונה ושגרת החיים בתוך הבידוד החברתי

בני ולבין שירה יש הפרש גילאים דיי קטן: שירה בת 14 ואני בת 10. זו אחת הסיבות שאנחנו חברות מאוד קרובות. לפני שישה חודשים המשפחה שלי עברה משדרות, שם המשפחה של שירה גרה, לקיבוץ ניר עם. כך יצא שקצת התרחקנו אחת מהשנייה, אבל עדיין אנחנו שומרות על קשר טוב. אנו חווינו את הקורונה כל אחת בבית שלה, בלי יכולת להיפגש ולכן עניין אותי לשמוע איך עוברת עליה הקורונה מנקודת המבט שלה.

בתמונה: שקד יפרח (מימין) ושירה אלבז, בת דודתה בזמנים שניתן היה להיפגש בלי מסכות

שירה סיפרה לי על ההתמודדות שלה עם התקופה החדשה שאנחנו נמצאים בה בגלל נגיף הקורונה וההנחיות המחמירות. היא למדה דרך המחשב במקום לשבת בכיתה שלה בבית ספר, אבל טענה: ''הפגיעה של הקורונה לא השפיעה עלי מאוד''. היא חושבת שצריך להישמע להנחיות וכמה שפחות לצאת החוצה או להתקהל. בהסגר החברתי שאילץ אותה להישאר בבית, שירה למדה, עשתה ספורט בין 4-5 פעמים בשבוע, קראה ספרים וקיימה שיחות בזום כדי להפיג את השעמום.

שירה אמרה שהיא פחדה שיש כמות גדולה של מתים בעולם מהקורונה. כששאלתי אותה מה היא חושבת על הליכה ברחוב ללא מסיכה, היא ענתה: "דבר ראשון מקבלים קנס אם לא שמים מסכה, דבר שני זה חלק מההנחיות ואנו צריכים להישמע להנחיות כי המסכות נועדו לשמור על החיים שלנו ושל אחרים". לסיום, אני רק רוצה לאחל לכולם רק בריאות ושנעבור את התקופה הזאת כמה שיותר מהר.