להיות בבידוד

כתבה: נויה חדד

טלי חדד, דודה שלי, חזרה מגרמניה והייתה חייבת בבידוד. יצאתי לבדוק איך זה היה להיות בבידוד בתחילת הקורונה, בתקופה שרוב הישראלים עדיין היו חופשיים מהסגר ומהגבלות התנועה

לדודה שלי קוראים טלי חדד, בת 38 והיא גרה בהרצליה. טלי נכנסה לבידוד כי היא טסה לגרמניה בתקופת הקורונה וכשחזרה הייתה צריכה להיכנס לבידוד של שבועיים לבדה. היא מספרת שזה לא היה קל. את רוב הזמן היא העבירה בלראות טלוויזיה, אבל גם באכילה, כפי שטלי מספרת: "זאת הייתה אכילה נורא רעה. אכילה שאת יודעת שהיא אכילה רגשית מתוך דאגה ושעמום". כששאלתי אותה איך היא הרגישה, היא ענתה: "הייתי מודאגת בריאותית, כי כמה ימים אחרי שנכנסתי לבידוד היה לי שיעול נורא מכוער. אז עשו לי בדיקת קורונה ולמזלי לא נדבקתי".

בתמונה: דודתי טלי חדד

למרות שטלי הייתה בבידוד, ולכאורה היה לה הרבה זמן לעשות דברים, היא מספרת שההספק שלה היה דווקא נמוך. טלי מסבירה: "דווקא בבידוד נורא קשה להרים את עצמך ולעשות משהו. הדבר היחיד שהספקתי הרבה היה לקרצף את הבית".

איך שומרים על קשר עם המשפחה והחברים כשאי אפשר לפגוש אותם? טלי סיפרה שעם המשפחה היא הצליחה לשמור על קשר טוב יותר מאשר החברים. טלי מפרטת: "בימים הראשונים שלי בבידוד הייתי מבואסת ובלי מצב רוח ובגלל זה לא היה לי חשק לדבר בטלפון. אבל אחרי כמה ימים הרמתי את עצמי והתחלתי לדבר עם יותר אנשים. דיברתי בעיקר בשיחות ווידיאו ובזום".

עכשיו כשכל מדינת ישראל לקראת יציאה מהקורונה וכשכל זה מאחוריה, טלי מסכמת את החוויה ואומרת שהיא למדה להעריך את הזמן שלה, את החברים שלה ואת המשפחה שלה.