מאמנת הטריאתלון שלי

כתב: אלון שר

יהודית בדולח, היא מאמנת קבוצת הצעירים בטריאתלון ב'קבוצה אתגרית עוטף עזה'. אלון שר, אחד החברים הקבוצה, מספר על יהודית הספורטאית ועל דאגתה לספורטאים הצעירים אותה היא מאמנת

לפני כארבע שנים התחלתי להתאמן בקבוצת טריאתלון בלי שום רקע בספורט ובלי כושר גופני. בקבוצה הכרתי את יהודית בדולח, מקיבוץ דורות, שהקימה ומאמנת את קבוצת הצעירים. יהודית היא אישה מלאת אנרגיות, דאגנית, אימהית, קשוחה, מצחיקה, אישה שאוהבת להדריך שאי אפשר להתעלם מנוכחותה. יהודית מקדישה שעות רבות מזמנה כדי לחשוף רבים לספורט, מכיוון שהיא מאמינה שספורט הוא גלולת ההרגעה הטבעית הטובה ביותר.

יהודית התחילה להתאמן בטריאתלון לפני 8 שנים. כאשר התחילה להתאמן, היא לא הכירה את התחום היטב ולא היה לה מודל לחיקוי. טריאתלון הוא ענף ספורט אולימפי המשלב שלושה סוגי פעילות: שחייה, רכיבה על אופניים וריצה. יהודית מאמינה בעצמה ויודעת למה היא מסוגלת: "האמנתי בעצמי ובגלל זה ידעתי שאני אוכל להגיע למה שאני רוצה להגיע ואני מאמינה שאני אוכל לעשות גם איש ברזל שלם, שזה מה שאני רוצה". מתחילת דרכה בספורט הטריאתלון ועד היום, יהודית הייתה תמיד חלק מקבוצת 'אתגרית עוטף עזה'. בתחילה בכלל לא רצתה להיות חלק מקבוצה: "אני אמרתי לעצמי שאני לא אישה של קבוצות, אני לא יכולה להסתדר עם נשים אחרות ויהיה לי קשה, אבל בסוף השתכנעתי". כיום היא מבינה שהקבוצה היא הדבר הכי חשוב ובלעדיה קשה מאד בספורט מאתגר זה. למרות שהתחרות היא אינדיבידואלית וחברי הקבוצה מתחרים גם אחד בשני, לקבוצה יש המון כוח ויש חשיבות רבה לתמיכה בין חברי הקבוצה ברגעי המשבר או בהישגים של הקבוצה. גם באימונים קשה לפעמים לצאת בלי הקבוצה. ההשתייכות לקבוצה יוצרת מחויבות, כאשר הספורטאים מגיעים לכל האימונים כי יודעים שכל החברים מצפים להם.

בתמונה: יהודית בדולח בריצה במדי קבוצה אתגרית עוטף עזה

היא השתתפה בתחרויות טריאתלון רבות בארץ. בחו"ל היא השתתפה רק בתחרות אחת, אותה היא מתארת כחוויה מיוחדת: "בזמן ביקור בעיר שלי בארגנטינה, סרס, בפרובינציה של סנטה פה. הגעתי לביקור עם הילדים בקיץ וזה בדיוק יצא על התאריך של התחרות. אני חושבת שזו הייתה פעם ראשונה שעשו שם טריאתלון. הזמינו אותי ואת תמיר הבן שלי להשתתף בתחרות וגם אח שלי, שגר בארגנטינה, השתתף אז בכלל הייתה קבוצה מאד יפה מהמשפחה."

בשנתיים הראשונות השתתפה יהודית בתחרויות 'חצי איש ברזל' בהרכב של שלשות. בתחילה השתתפה רק בחלק של השחייה (1.9 קילומטר) ושתי חברות שלה לקבוצה עשו את החלקים של הריצה והרכיבה. בשנה השלישית נאלצה להחליף את חברתה בחלק של הריצה לאחר שהיא נפצעה בתאונת רכיבה. בשנה הרביעית כבר עשתה את כל התחרות לבד: "אני הכי אוהבת שחיה, אחר כך אופניים ואחר כך ריצה. שחייה הכי קל לי, אופניים הכי מאתגר וכיף וריצה הכי קשה לי אבל עדיין אני עושה אותו, כי בלי ריצה אי אפשר לסיים את הטריאתלון."

יהודית מתאמנת כיום לקראת האתגר של 'איש הברזל', שהוא טריאתלון של 3.8 ק"מ שחייה, 180 ק"מ רכיבה על אופניים וריצת מרתון מלאה של 42 ק"מ. בעוד 5 שנים היא רואה את עצמה כבר לאחר ההישג של 'איש ברזל מלא'. באופן ספציפי היא רוצה להצליח באתגר של איש הברזל באילת כיוון שלטענתה זאת אחת מתחרויות איש הברזל הקשות ביותר בעולם. האימון לתחרות 'איש הברזל' הוא תהליך ממושך, כפי שיהודית מספרת: "כל תחרות אני עושה בהתייעצות עם המאמן שלי. הוא זה שמחליט מה מתאים לי או לכל אחד אחר בקבוצה. לפי זה עושים את תכנית האימונים כדי שנוכל להתחיל ולסיים בצורה נכונה בלי פציעות ומרוצים מהתוצאה".

כיום יש ליהודית קושי להתקדם עם תוכניות האימון ל'איש הברזל' בגלל מגפת הקורונה, אשר מפריעה לאימונים ומונעת קיום תחרויות סדירות. היא ממשיכה באימוני רכיבה בכביש המערכת של קיבוץ דורות, באופני שטח באזור הסמוך ושם היא גם רצה, אך היא לא יכולה להתאמן בשחייה: "יכול להיות שעוד מעט אני אמלא את האמבטיה ואשחה", אומרת יהודית בהומור.

יהודית מאד גאה בהישגיה כספורטאית, ולא פחות מכך, בעיסוק שלה בתחום ההדרכה. היא למדה הדרכה והדרכת ילדים ואוהבת מאד לשמש כמאמנת טריאתלון ורכיבת שטח בקבוצה אתגרית עוטף עזה. יהודית היא ההשראה שלי, בגלל שהיא זאת שדוחפת אותי קדימה, ובלעדיה אני לא חושב שהייתי ממשיך בטריאתלון. יהודית לימדה אותי שמה שחשוב, זה לא לנצח, אלא ליהנות ולדעת שנתת את כל מה שיש לך. וכמו שיהודית תמיד אומרת "לאהבת הספורט בשביל החיים".