סיפורו של לוחם

כתב: שחר הלפרין

"התגייסתי לצבא בשנת 1971 והשתחררתי משירות מילואים בשנת 2013 בגיל 60, סך הכול 42 שנות שירות בצה"ל", כך סיפר סבא דורון.

דורון הלפרין, סבא שלי, נולד בישראל בשנת 1953. לדורון הייתה ילדות רגילה: הוא למד בבית ספר יסודי ברמת גן ולאחר מכן למד בתיכון אורט רמת גן. בזמן הפנוי היה דורון פעיל בתנועת הצופים וגם ניגן בתזמורת הנוער של העיר. כהמשך טבעי לפעילותו בצופים הוא התנדב לשרת בנח"ל.

בשנת 1973, בזמן שדורון היה בקורס קצינים, כחלק מהשירות הצבאי, פרצה מלחמת יום הכיפורים. במהלך המלחמה, שהייתה קשה, איבד דורון חברים קרובים. הוא חש תחושת אובדן כבד. בסיומה של המלחמה הוא סיים את קורס הקצינים ושובץ לחטיבת גולני. את שאר השירות הסדיר הוא עשה בחטיבת בגולני וסיים בתפקיד מפקד פלוגה. דורון מספר על התקופה הזו: "בתחילת השירות הייתי כמו כולם, טירון שלומד כיצד להיות לוחם. התקופה הייתה קשה כיוון שהאימונים היו קשים מבחינה פיזית. דרישות המשמעת היו קפדניות, שעות השינה היו מעטות וגם החופושות היו לעיתים רחוקות וקצרות".

במהלך שירות המילואים דורון השתתף בשנת 1982במלחמת "שלום הגליל", בשנת 1991במלחמת המפרץ ובמבצע "עופרת יצוקה" בשנת 2009.

במבצע "עופרת יצוקה" דורון היה ראש המטה של מחוז דרום בפיקוד העורף. במסגרת תפקיד זה הוא היה אחראי על כל יחידות המילואים שגויסו למבצע. פיקוד העורף היה אחראי לכל הפעילות האזרחית. פעילות זו באה לידי ביטוי בהדרכת האוכלוסייה כיצד לנהוג כאשר יש ירי רקטות על העורף, עזרה לאנשים ששהו במקלטים וכוננות לחילוץ והצלה של אנשים. כוננות החילוץ והצלה נועדה למקרה והרקטות יפגעו באחד מהבניינים ויגרמו לקריסתו ולהילכדות של אנשים תחת ההריסות.

כששאלתי את סבא דורון כיצד הוא מסכם 42 שנות שירות הוא התגאה ואמר: "בשירות הצבאי למדתי הרבה על נושא החברות ועזרה ההדדית. למדתי מה המשמעות של לקחת אחריות ולבצע משימות גם כשיש קושי רב. למדתי לחיות בתנאים קשים ולא נעימים והדבר החשוב ביותר זה לאהוב את המדינה".